קיימות כמה דוקטרינות המאפשרות לנאשם להעלות טענות נגד התנהלותן של רשויות החקירה והתביעה במסגרת ההליך הפלילי. קבלת טענות אלו עשויה להצדיק מתן סעד מינהלי לנאשם. ההצדקה לביקורת שיפוטית על רשויות אכיפת החוק בהליך הפלילי זכתה לתשומת לב בספרות ובפסיקת בית המשפט העליון. אולם השאלות המתעוררות בהענקת סעד מינהלי במסגרת ההליך הפלילי – הנוגעות לקו הגבול שבין המשפט הפלילי למינהלי – טרם זכו לניתוח מעמיק. מטרת המאמר היא להציע ניתוח תאורטי, נורמטיבי ופוזיטיבי של הביקורת השיפוטית בהליך הפלילי והסעדים הניתנים במסגרתה. המאמר מגדיר שתי גישות עקרוניות לביקורת השיפוטית בהליך הפלילי: (א) גישה מעורבת, שלפיה תכלית הביקורת על התנהלות הרשות בהליך הפלילי היא מינהלית; (ב) גישה אורגנית, שלפיה הביקורת השיפוטית על התנהלות הרשות כפופה לעקרונות המשפט הפלילי. בחלק השני מוצגים שלושה רציונלים לשמירת ההפרדה בין המשפט הפלילי למינהלי התומכים בגישה האורגנית, ולפי זה מוצעת בחלק השלישי קלסיפיקציה משולשת של סעדים מינהליים המקדמים עקרונות של המשפט הפלילי לפי הגישה האורגנית: (א) סעד אפיסטמי; (ב) סעד מעניק-לגיטימציה; (ג) סעד מפצה. בחלק הרביעי המאמר מנתח את הדין המצוי ומצביע על התפתחות דו-מישורית בפסיקת בית המשפט העליון: (א) הרחבת היקף הביקורת השיפוטית בהליך הפלילי; (ב) העתקת המיקום הגאומטרי של הסעד המינהלי משער הכניסה להליך הפלילי לליבת ההליך ולקביעת האשמה והעונש. בחלקו האחרון של המאמר מוצע מתווה, המשתלב עם הדין המצוי, לאתגרים העולים ביישום הביקורת השיפוטית בהליך הפלילי ובהענקת הסעד המינהלי.
למאמר המלא באתר כתב העת משפטים ראה הקישור להלן
https://lawjournal.huji.ac.il/article/12/1820
