במלאת רבע מאה לפרשת בנק המזרחי, ממקמת רשימה זו את המהלך השיפוטי שבוצע בפסק הדין כחלק מפרויקט חוקתי גדול יותר – פרויקט ה"חוקה בהרצה" – שאינו מהפכני במהותו אלא אבולוציוני אף שהוא כולל טרנספורמציות מעין מהפכניות כאבני דרך. הרשימה מסרטטת קווים לדמותו של פרויקט זה, אשר מעניק משמעות חדשה לדרך הילוכה של ההיסטוריה החוקתית בישראל. על פי מתווה החוקה בהרצה נבנות בישראל חטיבות חוקתיות אחת-אחת, באופן שתהליך קליטתן והטמעתן מאפשר למערכות החברתיות השונות, ובראשן המשפט, הפוליטיקה, השוק, הדת והמוסר, להתנסות בפעולה במסגרת החטיבות הללו, להתאים עצמן למבנה שהולך ונבנה, ובמקרים מסוימים לעדכן את ההסדרים המשפטיים כפועל יוצא של התנסות זו. מבחינה משפטית, המאמר מראה כי מעמדם של חוקי היסוד טרם קבלת חוק-יסוד: החקיקה (ועד לפרשת בנק המזרחי) לא היה כשל חקיקה רגילה ואף לא כשל חקיקה על-חוקית, אלא מעמד ביניים, של נורמות חוקתיות "שבדרך". הבנה זו מאפשרת להבין טוב יותר את הקשיים שבהנמקת השופטים השונים בפרשת בנק המזרחי ולהתייחס לדרך שבה בחר בית המשפט שלא ללכת. כן מאפשרת מסגרת מושגית זו לנתח את המשמעות של העלאת כלל חוקי היסוד למדרגה על-חוקית, אשר מחד היא קפיצת מדרגה על בסיס שאינו נקי מספקות משפטיים – כפי שהראתה בזמן אמת פרופ' רות גביזון – ומאידך מאפשרת למערכות השונות להתנסות בביקורת שיפוטית על חקיקה ראשית ללא פסקת התגברות. בין השאר מתייחס המאמר להשלכות מהלך זה על המשפט הציבורי ברובד התת-סטטוטרי וכן על סוגיות השימוש לרעה בסמכות המכוננת והתיקון החוקתי הלא-חוקתי.
למאמר המלא שיראה אור בקרוב בכתב העת משפטים ראה הקישור הבא:
https://lawjournal.huji.ac.il/article/12/1930
לקריאת המאמר המלא להלן:
