Israeli HCJ denied Palestinian prisoner petition for disclosure of secret evidence in his file

Israeli HCJ denied Palestinian prisoner petition

for disclosure of secret evidence in his file

The Israeli High Court of Justice (HCJ) denied the petition of the Palestinian prisoner Ayman Saied Muhamad Hmedeh asking for disclosure of secret evidence in his file before the Military Court. the defense attorney asked the military court to call for testimony the “people” (who actually are investigators) that stayed with the prisoner in prison during the interrogation so that he can prove that the prisoner was exposed to violent treatment from them in order to force him to admit the charges against him. The Military Appeal Court denied the defense attorney request indicating that these evidence- including the witnesses themselves-  are covered by immunity certificate which was submitted before the court, and therefore  the defense can’t call these witnesses. The defense attorney submitted a petition to the Israeli Supreme Court sitting as High Court of Justice asking the court to declare the decision of the Military Court null and void and to allow him call these witnesses so that he can prove his claims. On 9.10.2011 the HCJ denied the petition without deciding in the issue, indicating that the case is still ongoing before the military court and until it will be finished it doesn’t find a cause to intervene. Although, the Military Court had already decided on the issue and denied the request for disclosure of these evidence. 

Hereinafter the full decision of the HCJ in Hebrew:

In order to get a legal translation of the decision please send an email to the following address: info@nasserlaw.net

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג”×¥ 2739/11

×‘×¤× ×™:
כבוד השופטת מ’ × ××•×¨

כבוד השופטת א’ חיות

כבוד השופט ×—’ מלצר

העותר:
אימן סעיד מוחמד חמידה

× ×’×“

המשיבים:

1. בית המשפט הצבאי לערעורים
2. המפקד הצבאי
3. התביעה הצבאית

עתירה למתן צו על ×ª× ××™

תאריך הישיבה:
ט’ בתמוז התשע”א
(11.7.2011)

בשם העותר:
עו”ד לביב חביב

בשם המשיבים:
עו”ד צילי × ××”

פסק-דין

השופטת מ’ × ××•×¨:

1. העותר הואשם בבית המשפט הצבאי ביהודה ב-17 עבירות חמורות, ובהן × ×™×¡×™×•×Ÿ לגרימת מוות ×‘×›×•×•× ×”, ירי לעבר אדם (2 פרטי אישום), קשירת קשר לירי לעבר אדם, סחר בציוד מלחמתי (9 פרטי אישום), החזקת אמצעי לחימה (2 פרטי אישום), פעילות × ×’×“ הסדר הציבורי וחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת (תיק מס’ 5382/09). במסגרת משפט זוטא, טען העותר ×›×™ במהלך פרק זמן בחקירתו, הוא ×”×•×›× ×¡ לאגף בכלא שקמה, בו שהה בחדר עם חמישה ×× ×©×™× אותם ×›×™× ×” “מדובבים”, אשר היכו אותו, ×—× ×§×• אותו, הצליפו בו בחוט חשמל, איימו עליו ואמרו לו שהוא חייב להודות. על ×ž× ×ª להוכיח ×˜×¢× ×” זו, ביקש העותר להעיד את ×”×× ×©×™× שהיו עמם בתא המעצר ולחקרם בחקירה × ×’×“×™×ª. התביעה ×˜×¢× ×” ×›×™ קיומם או אי קיומם של ×”×× ×©×™× חוסה תחת תעודת החיסיון שהוצאה במסגרת אותו תיק, במובן ×–×” שגם העדתם וגם חשיפת קיומם או אי קיומם תפגע בשיטות פעולה עליהן בדיוק באה להגן תעודת החיסיון.
2. ביום 27.12.2010 החליט בית המשפט הצבאי ביהודה (×”× ×©×™× צ’ לקח והשופטים ט’ ×‘× ×“ ו-א’ דהאן, להלן: “בית המשפט הצבאי”), תוך ×”×¤× ×™×” לבש”פ 8136/10 ×¤×œ×•× ×™ × ‘ מ”×™ (טרם פורסם, החלטה מיום 12.12.2010), ×›×™ ××ž× × בית המשפט הצבאי – הערכאה ×”×¨××©×•× ×” – ××™× ×• מוסמך להורות על גילוי ראיה חסויה, אולם מוסמך הוא לפרש את תעודת החיסיון על ×ž× ×ª לקבוע אם היא חוסה על הראיה ×©×‘× ×“×•×Ÿ אם לאו. בית המשפט הצבאי פירש את תעודת החיסיון ×©×‘× ×“×•×Ÿ וקבע ×›×™ היא ××™× ×” חלה על העדתם של ×× ×©×™× שהיו עם העותר בתא או על חקירתם על ×˜×¢× ×ª העותר לפיה × ×§×˜×• כלפיו אלימות. בית המשפט הורה על זימון ×”×× ×©×™× שהיו עם המערער בתא לעדות.
3. על החלטה זו הגישה התביעה ערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים (עד”×™ 1136/11). בית המשפט הצבאי לערעורים (×”× ×©×™× א’ ×ž×©× ×™×•×ª) קבע בדן יחיד (בהחלטה מיום 13.2.2011) ×›×™ בית המשפט הצבאי טעה כאשר קבע שתעודת החיסיון ××™× ×” חלה על העדתם של ×”×× ×©×™× ששהו עם העותר בתא, ומכאן שבית המשפט הצבאי חרג מסמכותו בכך שלמעשה התיר ראיה חסויה. על-פי פסק הדין של בית המשפט לערעורים, ההחלטה על ×”×–×ž× ×ª העדים, היא למעשה פסק דין, ולכן × ×™×ª× ×ª לערעור. כן קבע בית המשפט הצבאי לערעורים ×›×™ הבקשה לזימון לעדות למעשה היתה עתירה לגילוי ראיה שהסמכות לדון ולהכריע בה × ×ª×•× ×” לבית המשפט הצבאי לערעורים. בית המשפט קיבל את ערעור התביעה, ביטל את ההחלטה ×‘×¢× ×™×™×Ÿ ×–×™×ž×•× × של העדים, וקבע ×œ×¤× ×™×• דיון בו יעתור ×”×¡× ×’×•×¨ להסרת החסיון. ביום 1.3.2011, לאחר שהתקיים דיון, × ×™×ª× ×” החלטה × ×•×¡×¤×ª על ידי ×”× ×©×™× ×ž×©× ×™×•×ª שקבע ×›×™ הראיות המבוקשות על ידי ×”×”×’× ×” חוסות תחת החסיון, ואין מדובר בראיות ×—×™×•× ×™×•×ª למבקש. על כן × ×“×—×ª×” העתירה לגילוי ראיה ×•× ×“×—×ª×” בקשת ×”×”×’× ×” לזמן לעדות את מי שהיו בתא עם המערער.
4. בחלוף כחודשיים, הגיש העותר את העתירה ×“× ×Ÿ, בה ביקש צו-על-×ª× ××™ המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים אשר ביטל את החלטת בית המשפט הצבאי ×‘×¢× ×™×Ÿ זימון העדים. ×œ×˜×¢× ×ª העותר, פסק הדין של בית המשפט לערעורים × ×™×ª×Ÿ בחריגה בסמכות, שכן החלטת בית המשפט הצבאי ×‘×¢× ×™×Ÿ ×”×–×ž× ×ª העדים היתה החלטת ×‘×™× ×™×™× במשפט פלילי שעליה לא × ×™×ª×Ÿ לערער. כן טען העותר בעתירתו ×›×™ תעודת החסיון ××™× ×” חלה על ×˜×¢× ×ª הפסול שלו במשפט הזוטא.
5. ביום 10.4.2011 הגישה ×”×ž×“×™× ×” תגובה מקדמית, ובאותו יום × ×“×—×ª×” הבקשה למתן צו ×‘×™× ×™×™× שהוגשה בסמוך לאחר הגשת העתירה (החלטת השופטת ×¢’ ארבל מיום 10.4.2011). להודעה × ×•×¡×¤×ª שהגישה ×”×ž×“×™× ×” ביום 6.7.2011 צורף פרוטוקול מדיון בבית המשפט הצבאי מיום 21.6.2011, בו ביקש ×”×¡× ×’×•×¨ שהות לשקול הסדר טיעון והודיע “×× ×™ מודיע ×›×™ ×× ×• מכריזים אלו עדיי לא רק במשפט הזוטא, אלא גם במסגרת פרשת ×”×”×’× ×” בתיק העיקרי”. ×”× ××©× אישר ×›×™ הוא מבין את המשמעות של ×”×™×ž× ×¢×•×ª×• מלהעיד בפרשת ×”×”×’× ×”. ביום 11.7.2011, במהלך הדיון שהתקיים ×‘×¤× ×™× ×• בעתירה, ×§×‘×¢× ×• שאין ×–×” ברור עדיין מה תהיה החלטתו הסופית של העותר לגבי הסדר טיעון ×•×”×•×¨×™× ×• ×›×™ בא כוחו יודיע עד 15.8.2011 מה עלה בגורל התיק. העותר הודיע ×œ× ×• ×›×™ הודע לבית המשפט הצבאי ×›×™ הצדדים לא הגיעו לכל הסדר בתיק. העותר הגיש לבית משפט ×–×” השלמת טיעון, ובתגובת ×”×ž×“×™× ×” להשלמת הטיעון, ×˜×¢× ×” ×”×ž×“×™× ×”, בין היתר, ×›×™ לאחר שהעותר ויתר על פרשת ×”×”×’× ×”, × ×§×‘×¢ התיק הפלילי לסיכומים בעל-פה לתאריך 20.9.2011. ×œ×˜×¢× ×ª ×”×ž×“×™× ×”, ×‘× ×¡×™×‘×•×ª אלה העתירה התייתרה, × ×•×›×— העובדה שלאחר הגשתה, הודיע העותר בבית המשפט הצבאי “אלה עדיי” במשפט הזוטא ובתיק העיקרי.
6. לדעתי בין אם צודק העותר ×‘×˜×¢× ×•×ª×™×• לגבי החלטותיו של ×”× ×©×™× ×ž×©× ×™×•×ª ובין אם לאו דין העתירה להימחק על הסף מפאת אי-מיצוי הליכים. אבאר.
7. סעיף 87 לצו בדבר הוראות ביטחון [× ×•×¡×— משולב] (יהודה ושומרון) (מס’ 1651), התש”×¢-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון”) קובע, בדומה לסעיף 44 לפקודת הראיות [× ×•×¡×— חדש] תשל”א-1971 במשפט הישראלי, המסדיר עתירה לגילוי ראיה ×‘×¤× ×™ שופט בית המשפט העליון, ×›×™ עתירה לגילוי ראיה חסויה על-פי תעודת חיסיון של מפקד כוחות צה”ל באזור תידון ×‘×¤× ×™ שופט בית המשפט הצבאי לערעורים. ×‘×¢× ×™×™× × ×•, כאמור, לצד פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים שבו ביטל את החלטת בית המשפט הצבאי ×‘×¢× ×™×Ÿ ×”×–×ž× ×ª העדים, קיים שופט בית המשפט הצבאי לערעורים הליך של עתירה לגילוי ראיה חסויה – ודחה אותה.
8. הכרעת הדין במשפט הפלילי של העותר טרם × ×™×ª× ×”. במשפט הישראלי, השאלה אם × ××©× יכול, במסגרת ערעור על פסק הדין (העיקרי) במשפט הפלילי, לערער אף על החלטת ×©× ×™×ª× ×” בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [× ×•×¡×— חדש], תשל”א-1971, הושארה בצריך עיון (ראו ×“× “פ 1908/98 ×¤×œ×•× ×™ × ‘ מ”×™ (לא פורסם, 25.3.1998); ×¢”פ 6411/98 ×ž× ×‘×¨ × ‘ מ”×™ (לא פורסם, 5.12.2000), פסקה 67 לפסק הדין; יעקב קדמי על הראיות (חלק 3, מהדורה משולבת ×•×ž×¢×•×“×›× ×ª תש”×¢) 1041). סעיף 86 לצו בדבר הוראות ביטחון קובע ×›×™ “×‘×“×™× ×™ הראיות ×™× ×”×’ בית משפט צבאי לפי הכללים המחייבים ×‘×¢× ×™×™× ×™× פליליים בבתי המשפט של ×ž×“×™× ×ª ישראל”. כן קובע סעיף 153 לצו בדבר הוראות ביטחון:

“כיצד × ×•×”×’×™× בערעור

153. בכל ×¢× ×™×Ÿ שבערעור, לרבות כל ×¢× ×™×Ÿ של סמכות בית המשפט הצבאי לערעורים, הגשת הערעור ×•×”×–×ž× ×ª בעלי דין ועדים, ×™× ×”×’×• לפי הכללים ×”× ×”×•×’×™× בבית הדין הצבאי בישראל, ×‘×©×™× ×•×™×™× המחויבים לפי ×”×¢× ×™×Ÿ, זולת עם יש לאותו ×¢× ×™×Ÿ הוראה אחרת בצו ×–×”.” סעיף 153 המצוטט ×ž×¤× ×” ××•×ª× ×• לכללים ×”× ×•×”×’×™× בבית הדין הצבאי בישראל. בסעיף 460 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 × ×§×‘×¢:

“×¢× ×™×™× ×™× בלתי צפויים
“בכל ×¢× ×™×Ÿ של סדרי דין שאין עליו הוראה בחוק ×–×” או ×‘×ª×§× ×•×ª ×©×”×•×ª×§× ×• לפיו, ×™× ×”×’ בית דין צבאי בדרך ×”× ×¨××™×ª לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק, ובלבד ×©×™× ×ž×§ את החלטתו ×œ×¢× ×™×Ÿ ×–×””.

על ×ž× ×ª להשלים את ×”×ª×ž×•× ×” יובהר ×›×™ סעיף 476 לחוק השיפוט הצבאי קובע ×›×™ ×“×™× ×™ הראיות המחייבים ×‘×¢× ×™×™× ×™× פליליים בבתי המשפט של ×”×ž×“×™× ×” מחייבים, בין היתר, בית דין צבאי, וזאת אם אין הוראה אחרת בחוק השיפוט הצבאי.

10. ××™× × ×™ מביעה בשלב ×–×” כל עמדה בשאלה אם × ×™×ª×Ÿ לערער, במסגרת ערעור על פסק דין פלילי של בית המשפט הצבאי, גם על ההחלטה בעתירה לגילוי ראיה. העיקר הוא שאם יורשע, העותר הוא יוכל להעלות את כל ×˜×¢× ×•×ª×™×• במסגרת ערעור על פסק הדין. אם יישארו בפיו ×˜×¢× ×•×ª גם אחרי הערעור על פסק הדין, דרכו חזרה לבית משפט ×–×” ××™× ×” חסומה, והוא יכול להגיש עתירה חדשה אם תימצא לו עילה בדין לכך. אולם, עד מתן פסק דין בערעור העותר טרם מיצה את ×˜×¢× ×•×ª×™×• במסגרת בתי המשפט הצבאיים, ×•×‘× ×¡×™×‘×•×ª אלה אין מקום להשקפתי שבית משפט ×–×” יברר את עתירתו (ראו והשוו בג”צ 9642/07 ×¤×œ×•× ×™ × ‘ ×¤×œ×•× ×™×ª (טרם פורסם, 13.2.2008)).
11. בשולי הדברים: × ×•×›×— האמור לעיל אין צורך להכריע ×‘×˜×¢× ×ª ×”×ž×“×™× ×”, לפיה × ×•×›×— הכרזת העותר “אלה עדיי” במשפט הזוטא ובמשפט העיקרי בבית המשפט הצבאי לאחר שהגיש את עתירתו בבית משפט ×–×”, התייתרה עתירתו. × ×¢×™×¨, עם זאת, שהדברים ××™× × ברורים מאליהם (ראו והשוו, במשפט הישראלי, סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [× ×•×¡×— משולב], תשמ”ב-1982 וכן ×¢”פ 6949/07 עמרם × ‘ מ”×™ (טרם פורסם, 8.7.2009), פסקה 15 לפסק הדין; ×¢”פ 5612/92 מ”×™ × ‘ בארי, פ”ד מח(1) 302, 321 (1993)). ××™× ×™ מביעה גם עמדה בשאלה מי מהערכאות צדקה בהחלטותיה, ככל שתהיה לעותר עילה ×œ×¤× ×™×” לבית משפט ×–×” הדבר יכול להיעשות רק לאחר מיצוי הליכים.
12. אם תישמע דעתי – × ×ž×—×•×§ את העתירה, ×˜×¢× ×•×ª הצדדים שמורות להם. ×‘× ×¡×™×‘×•×ª ×”×¢× ×™×Ÿ, אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת</code></pre></li>

השופטת א’ חיות:

×× ×™ מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ×—’ מלצר:

×× ×™ מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק ×“×™× ×” של השופטת מ’ × ××•×¨.

× ×™×ª×Ÿ היום, ×™”א תשרי, תשע”ב (9.10.2011).

ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט